היסטוריה של פיתוח פסים

פסי צינור, שפותחה בארצות הברית כמערכת מעגלים חדשה בשם "מערכת Bus-Way-", משתמשת בנחושת או באלומיניום כמוליכים, הנתמכים על ידי בידוד לא-אלומיניום, ולאחר מכן מותקנת בנתיב מתכת כדי ליצור סוג חדש של מוליכים. היישום המעשי שלה ביפן החל בשנת 1954 (Showa 29), ומאז חלה התפתחות משמעותית של גזם פסים. כיום, זוהי שיטת חיווט הכרחית בציוד חשמלי ומערכות חשמל בבניינים- גבוהים, במפעלים ויישומים אחרים. בשל הדרישות ההולכות וגדלות של מבנים, מפעלים ומבנים אחרים, שיטות חיווט מסורתיות, כגון חיווט צינורות, מציגות קשיי בנייה רבים. יתר על כן, פישוט שינויים במערכת חלוקת החשמל הוא כמעט בלתי אפשרי. עם זאת, גזם פסים מקל על כך הרבה וגם משפר את האסתטיקה של מבנים. מבחינה כלכלית, בעוד שגזם פסי פסים עצמו יקר יותר מכבלים, עלות הבנייה הכוללת נמוכה משמעותית בהשוואה לעלות כל אביזרי החיווט ומערכת החשמל כולה, במיוחד כאשר עוסקים בהספקי זרם גדולים.